<h1>ארחות חיים הלכ' נדה סימן ד'</h1>
<h2>דף סב:</h2>
ואסור לאדם לבא על אשתו סמוך לוסתה שמא תראה בשעת תשמיש. עבר וסתה ולא ראתה מותר לשמש (אסר) [אחר] שתעבור עונת הוסת. כיצד היתה דרכה לראות בשש שעות ביום אסורה לשמש מתחלת היום עברו שש שעות ולא ראתה אסורה לשמש עד הערב ואם היה דרכה לראות בשש שעות בלילה אסורה לשמש מתחלת הלילה עד שתזרח השמש. וכתב הרמב"ן ז"ל הורו מקצת בעלי הוראה שאינה אסורה אלא בתשמיש אבל שאר פרישות לא החמירו עליה שאין כאן חשש אלא מדבריהם ע"כ. וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל וז"ל אינה אסורה אלא בתשמיש. עוד הקלו בה שכל היוצא לדרך סמוך לוסתה פוקד את אשתו פקידה זו אפילו בתשמיש. וכן נמי דעת הר"ש והראב"ד ז"ל עד כאן. כת' הראב"ד ז"ל אשה שהיא למודה לראות בעונתה ב' או ג' ימים רצופים כשם שחוששת לראשון עד שתעבור הווסת כמו שביארנו כך חוששת לכולן משום דאיכא שופעת או מזלפת שהיא כשופעת מראשון לשני ומשני לשלישי שהכל כראיה אחת ועוד שרוב הנשים משנות ווסתן להקדים ג' ימים או לאחר ג' ימים וחוזרות למקומן ואותן הימים שהן עתה שניים כבר היו ראשונים ונעשו עיקר ווסת.
